שוחד

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות כג, ח)

עבירת השוחד היא ללא ספק מהמאפיינים החמורים ביותר של השחיתות הציבורית והשלטונית בישראל. לא בכדי, חוק העונשין, התשל"ז-1977 מקדיש חלק שלם אך ורק לעבירה זו. סעיף 290 לחוק הנ"ל קובע כי עובד ציבור אשר יורשע בלקיחת שוחד מסתכן בעונש מאסר של עד 10 שנים ו/או קנס כספי משמעותי. הפסיקה יישרה קו עם המחוקק ובית המשפט העליון קבע זה מכבר כי "התופעה של שחיתות גוברת בחברה הישראלית, תופעה שלא פסחה גם על מוסדות השלטון, והשלמה עמה כמוה כהשלמה עם הסתאבות ואובדן מוחלט של האמון במינהל הציבורי" (מתוך גזר הדין בעניינו של השר לשעבר, שלמה בנזירי). שנאמר:

"בקבעו את עבירת השוחד ביקש המחוקק להגן על טוהר המידות של פקידי הציבור, על פעילותו התקינה של המינהל לבל תושפע מקבלת טובות הנאה ועל אמון הציבור במערכת השלטונית. עבירת השוחד אוסרת על עירוב של האינטרס הציבורי עם האינטרס הפרטי של עובד הציבור מתוך הכרה כי יש בכך כדי להשחית את השירות הציבורי" (ע"פ 3295/15, ההדגשות לא במקור). 

שחיתות שלטונית נמצאת בראש סדר העדיפויות של אמצעי התקשורת ורשויות האכיפה. המשטרה פועלת לאיתור מעשי שחיתות במגזר הציבורי והשלטוני וכפועל יוצא מכך מוגשים כתבי אישום רבים בגין עבירות של שוחד, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה וכדומה. חשוב להדגיש שלמרות שהתיקים ה"גדולים" תופסים את הכותרות (ראו למשל אהוד אולמרט בפרשת הולילנד), גם עובדי ציבור זוטרים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם כתב אישום כאמור.

יתרה מזו, ההגדרה של המושג "עובד ציבור" מבחינת נטילת/מתן שוחד היא רחבה וחוצה לעתים את גבולות דיני העבודה ה"קלאסיים". כך למשל, בית המשפט הרשיע אפילו מאבטח שקיצר תורים ללקוחות במשרד הפנים בעבור כסף ולמרות שהאחרון עבד בחברה פרטית ולא היה עובד ציבור או עובד מדינה מן המניין. עם זאת ובאותה נשימה, חשוב להדגיש כי למעמדו של הנאשם בשוחד יש משקל רב בתיקים אלה מבחינת בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי:

"ככל שתפקידו של איש הציבור רם יותר, כך המעילה באמון הציבור קשה יותר. נטילת שוחד חותרת תחת מוסדות שלטון מתוקנים ופוגעת בהתנהלותה של מדינה חפצת חיים, ומכאן הצורך לפעול בנחישות וללא מורא על מנת למגר תופעות מעין אלה" (ע"פ 4456/14, פרשת הולילנד).

עבירת השוחד – הגדרות רחבות ורבות

שוחד הוא מצב שבו עובד ציבור מקבל מגורם פרטי תמורה כלשהי בתמורה לעבודתו. על פי החוק, השוחד יכול להיות בצורות שונות ולאו דווקא בכסף, שווה כסף או טובת הנאה. סעיף 293 לחוק העונשין קובע שורה של מקרים שיכולים לעלות כדי שוחד כגון העדפה, הפליה לרעה, עשיית מעשה, חדילה מעשיית מעשה, השהיית מעשה, החשה או האטה של מעשה, נקיטת פעולה תוך משוא פנים ועוד.

שוחד יכול להינתן באמצעות אדם אחר ואין נפקא מינה אם מקבל השוחד היה בתפקיד שלטוני, תפקיד ציבורי-שירותי, עובד זמני, מתנדב ואפילו אדם שמילא חובתו מתוקף החוק. פנים רבות לשוחד והמחוקק פרש כנפיים רחבות על עשרות מקרים שיכולים להצדיק העמדה לדין (והרשעה) בעבירת שחיתות זו. גם אם הפעולה שנדרשה מעובד הציבור לא מהווה "חריגה מנהלים" ואפילו אם עובד הציבור כלל לא נדרש לנקוט בכל פעולה, עצם קבלת טובת הנאה מגבשת את קיומה של עבירת השוחד.

עבירת השוחד חלה גם על מקבל השוחד וגם על נותן השוחד (בשנים האחרונות המשטרה לא בוחלת בהגשת כתבי אישום על נותני שוחד ומתווכים למיניהם). זאת ועוד, החוק קובע שניתן להרשיע אדם בעבירת שוחד גם אם הצד השני לא היה מוכן לתת או לקבל את השוחד. כל ההגדרות שתוארו לעיל הן רק חלק מן היסודות המלאים של עבירת השוחד והן מעט המחזיק את המרובה.

ייצוג משפטי בעבירת השוחד

משרד עורכי דין עדי כרמלי מתמחה בייצוג נאשמים וחשודים בתיקים הנוגעים לעבירות שוחד. אנו יודעים להתמודד היטב עם תיקים מסוג זה ומשרתים נאמנה גם עובדי ציבור זוטרים וגם בכירים מהשורה הראשונה. היות שהרשעה בעבירת שוחד עלולה לגרור עמה השלכות קשות ביותר, חשוב במקרים אלה לפנות במהירה לקבלת ייעוץ משפטי. משרדנו עומד לימין לקוחותיו בתיקי שוחד כבר מהימים הראשונים של ההליך הפלילי וכמובן שבשלבי החקירה ואף טרם קבלת החלטה על הגשת כתב אישום. לאחר מכן, אם מוגש כתב אישום, נעשה הכל בכדי לספק ללקוח שירות משפטי מקצועי, יצירתי, איכותי ומתוחכם.

אנו בוחנים את התיק לעומקו ושואפים לסיימו בצורה המיטבית והנכונה מבחינת הלקוח. הן בכל הנוגע לחתירה להוכחת חפות, הן על ידי הפחתת חומרת העבירות המיוחסות, הן במסגרת הגעה להסדר טיעון מול רשויות התביעה ככל שרלבנטי והן כמובן בטיעונים לעונש לאחר הרשעה ובעת גזירת הדין.