הגלובליזציה והיכולת להתנייד בקלות ממדינה למדינה הולידו גם סוגיה לא פשוטה של חטיפת ילדים. כלומר, מצב שבו אחד ההורים לוקח את הילדים ועובר עמם למדינה אחרת מבלי לקבל לשם כך את הסכמת ההורה השני (ולעתים אף מבלי לעדכן אותו).
בית המשפט העליון הגדיר את התופעה של חטיפת ילדים תוך הפרת הסדרי משמורת והשגחה כ"רעה חולה שהקהילה הבינלאומית כולה, ובכללה מדינת ישראל, נרתמה להילחם בה" (ע"פ 5463/11). המאבק אליו מכוונים דברים אלה של בית המשפט העליון טמון בעובדה שמדינת ישראל קיבלה על עצמה את אמנת האג העוסקת בהסדרת התדיינויות באשר לחטיפת ילדים והשבתם. בנוסף, החוק הישראלי מעניק כלים פליליים להתמודד עם התופעה וראו לעניין זה את סעיף 373 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שעוסק בעבירת "חטיפה ממשמורת".
ההגנה נגד חטיפת ילדים באמנת האג (אמנה בינלאומית שהוכרה על ידי החוק הישראלי) היא לא רק לטובת ההורה המשמורן שילדו נחטף אלא, כדברי בית המשפט העליון, "בראש ובראשונה הגנה על הילד עצמו. זהו אחד הביטויים החשובים של עקרון טובת הילד, במובנו הבסיסי ביותר" (שם, ההדגשות לא במקור). יודגש כי נהוג להבחין בין שני סוגים שונים של חטיפות ילדים החלים אשר אמנת האג אמורה לטפל בהם:
- חטיפה אקטיבית – הילד נלקח על ידי ההורה למדינה אחרת תוך ניתוקו ממקום מגוריו הטבעי.
- חטיפה במחדל – ההורה נסע עם הילד למדינה אחרת במהלך שלא החל כחטיפה (לכל הפחות כלפי חוץ) אך מסרב לשוב עמו למדינת המקור.
מהי אמנת האג?
אמנת האג היא אמנה שמטרתה לייצר הסדרי התדיינויות ושיתופי פעולה בין מדינות בנוגע לחטיפת ילדים. זוהי אמנה בינלאומית אשר (בהתאם לשמה) נערכה בהאג בשנת 1980. האמנה קובעת כי משמורת ילדים תהיה תמיד לפי מקום המגורים הקבוע של הקטינים וקיים איסור על העברת קטינים בין מדינות מבלי שהדבר מוסכם על שני ההורים. האמנה ממשיכה וקובעת כיצד יש לפעול במידה שילד נחטף ממדינה אחת לאחרת וששתי המדינות חתומות על האמנה.
"האמנה היא תשובתה של הקהילה הבינלאומית לתופעה הקשה של חטיפת ילדים על-ידי הורה אחד והעברתם למדינה אחרת, כדי להבריחם מההורה האחר. החטיפה פוגעת קשות בילד ולעתים אף גורמת לו לנזק נפשי. בבסיסה של האמנה עומדת ההשקפה, כי טובתו של הילד מחייבת את החזרתו המיידית למדינה שממנה נחטף. מטרה זו מושגת על-ידי הטלת חובה על רשויות המדינה, שאליה הוברח הילד, להחזירו למדינה שממנה הוא הוצא שלא כדין, ולהשאיר את הדיון בטובת הילד לערכאותיה המוסמכות של אותה מדינה" (תמ"ש 12626-05-16).
ישראל אמצה את אמנת האג במלואה בשנת 1991 על ידי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. ביסודה של אמנת האג יושבות מספר תכליות אשר קשורות אחת בשנייה:
- שיתוף פעולה בין מדינות לטובת התמודדות עם חטיפת ילדים שנעשתה אגב הפרת זכויות משמורת.
- כיבוד שלטון החוק בתוך המדינות פנימה וביחסים בין המדינות השונות.
- הרתעת הורים מפני חטיפת ילדים תוך עשיית דין עצמית.
- שמירה על טובת הילד אשר נעקר למעשה מהסביבה הטבעית שלו בגין החטיפה.
אמנת האג קובעת לשם הגשמת המטרות הללו סעד של "עזרה ראשונה" אשר מחייב את החזרת הילד אל המדינה שהוא נחטף ממנה במהירות האפשרית ובדחיפות. מרחב שיקול הדעת שיש לבית המשפט במקרים הללו הוא מצומצם ביותר.
חריגים להשבת ילדים לפי אמנת האג
אמנת האג מכירה בקיומם של חריגים להחזרת ילדים חטופים. מעבר לכך שהאמנה לא חלה על ילדים מעל גיל 16, היא מונה מספר חריגים שיכולים למנוע את השבת הילד. לדוגמה, הגשת בקשה בשיהוי של יותר משנה ולאחר שהילדים השתלבו בסביבת מגוריהם החדשה, השלמה או הסכמה מצד ההורה שילדיו נחטפו לגבי מעשה החטיפה, התנגדות הילד להחזרתו (בהתאם לגילו, רמת בגרותו וכדומה), חשש חמור לחייו של הילד במידה שיוחזר לסביבתו הקודמת וכן עקרונות נוספים של חירות וזכויות אדם.
ייצוג משפטי בנושא חטיפת ילדים
משרד עורכי דין עדי כרמלי הוא משרד העוסק בדיני משפחה ובעל התמחות בייצוג בחטיפות ילדים. משרדנו מבין היטב את הרגישות הכרוכה בתיקים הללו ואת אלמנט הדחיפות שמהווה לא אחת חלק בלתי נפרד מהם. אנו מסייעים להורה המשמורן להשיב את הילדים שנחטפו למקומם הטבעי (מישראל או לישראל), ומן העבר השני עוזרים להורים (וקטינים) המתנגדים להשבה תוך כדי הצגת החריגים הרלבנטיים בהתאם לנסיבות המקרה. בכל אחד מהתיקים הללו אנו מקפידים בראש ובראשונה לראות את טובת הילדים מעבר לסכסוך המשפטי בין ההורים.