בכל תיק פלילי, כאשר מוגש כנגד הנאשם כתב אישום ואין מחלוקת שהוא ביצע את העבירה המיוחסת לו, הרציונל הברור מוביל להרשעה. כלומר, הכרעת דין שמסתיימת בהרשעה ובגזר דין. עם זאת, במקרים מסוימים, כאשר עורך הדין הפלילי מצליח להציג ראיות מיוחדות ורלבנטיות, ניתן להוביל את בית המשפט להימנע מהרשעה. הימנעות מהרשעה איננה עניין של מה בכך.
בית המשפט העליון קבע ביולי 2017 פסק דין תקדימי לפיו ניתן לקשור בין משמורת משותפת לאחר גירושין לבין שוויון בתשלום מזונות ילדים (בתנאים מסוימים). הפסיקה עשתה הדים, ואפילו שרת המשפטים התייחסה אליה בכך שהיא מתכוונת לקדם חקיקה ברורה בנושא. כל זאת משום שהייתה זו חריגה מהדין והפסיקה שהיו קיימים במשך עשרות שנים. ארבעה חודשים קודם
"רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר מצוה לקיים דברי המת, וחכמים אומרים יחלוקו" (מסכת גיטין יד, עמוד ב'). ממש כמו הכלל התלמודי העתיק ממסכת גיטין, כך בימינו אנו, העיקרון החשוב והמהותי ביותר בדיני הירושה בישראל הוא ש"מצווה לקיים את דבר המת". המשמעות היא שככל שקיימת צוואה שנערכה כדין, בית המשפט
הגלובליזציה והיכולת להתנייד בקלות ממדינה למדינה הולידו גם סוגיה לא פשוטה של חטיפת ילדים. כלומר, מצב שבו אחד ההורים לוקח את הילדים ועובר עמם למדינה אחרת מבלי לקבל לשם כך את הסכמת ההורה השני (ולעתים אף מבלי לעדכן אותו). בית המשפט העליון הגדיר את התופעה של חטיפת ילדים תוך הפרת הסדרי משמורת והשגחה כ"רעה חולה